קשב וריכוז

השנה בשבתון אני מלמדת מספר שעות תלמידי שילוב, באחת השיחות שיתפו  אותי  כי יש להם בעיה, הם חולים במחלה. אמרו להם שיש להם הפרעת קשב וריכוז. הם סיפרו זאת בחשש, בושה ואני זיהיתי בלבול, חוסר ידע.

בהמשך השיחה הבנתי כי ההורים, מחנכת ונירולוג לא ממש סיפקו להם הסבר על הלקות.

למפגש הבא, אני הגעתי מוכנה. הודיתי להם על כך ששיתפו אותי בנושא כל כך אישי. שאלתי אותם מה יודעים על הלקות? מה היו רוצים לדעת?

הם בעיקר ידעו על תופעות לוואי של התרופה ובעיקר שיתפו בהערות וגערות מתלמידי הכיתה ומחלק מהמורים. בעיקר על מקרים כמו תיפוף עם העיפרון על השולחן, התפרצויות מילוליות לדברי המורה או צורך עז ופתאומי לקום ולצאת מהכיתה בכדי להתאוורר לכמה דקות וכו'.

אני הסברתי להם על הלקות, הגורמים ואף הראיתי להם סרטון המותאם לגילם/הבנתם.

כעבור יומיים קיבלתי שיחת טלפון מאם אחד התלמידים. הוא הראה לה הסרטון, בעקבותיו התפתחה ביניהם שיחה טובה ואמיתית אשר לא התקיימה עד היום. התרגשה, הודתה לי וביקשה שאקשר בנושא בין הילד לבין המחנכת.

יצרתי קשר בנושא עם המחנכת, לאחר מכן היא קיימה שיחה פרטנית עם התלמידים המדוברים. הם ביקשו ממנה שתסביר בכיתה על הלקות בלי לנקוב בשמות. התפתח שיעור כישורי חיים טוב לדבריהם. היא הראתה הסרטון והסבירה. תלמידים שיתפו לגבי אחיהם, משפחתם שאלו ואולי הצלחתי לגרום לכך שיגלו רגישות לשונה שהרבה התנהגויות הם לא באשמתם.

מצרפת סרטון מבריינפופ, נדהמתי מהרלוונטיות ומהתאמתו לגיל היסודי.

http://www.brainpop.co.il/category_13/subcategory_335/subjects_861/

פייסבוק !

פייסבוק

בסמסטר זה ניסיתי להתחבר לפייסבוק, להיות פעילה.

אכן יצא לי להתחבר שוב לחברים מזמנים ותקופות שונות מהעבר (תיכון, צבא, תואר ראשון..)

לאחר ההיקשרות המחודשת, החלפת עדכונים, מצאתי את עצמי מתעדכנת בדברים רבים לא רלוונטים, אשר לא מוסיפים לי שום דבר הכרחי.

לדוג: תמונה של בנות חברתי מהצבא מורידות אשפה, משפטים "חכמים" מהאינטרנט....

דברים שאינם באמת בעלי חשיבות.

בנוסף, ראיתי שלא משנה מה אנשים יכתבו/יצרפו – יקבלו לייק/תגובה טובה ויהי מה, לעיתים אף בצורה הנוגדת את הרגשתם האמיתית כלפי החבר.

לסיכום, הפייסבוק שבעצם פירושו  "ספר פנים"   כפי שהוא מתנהל אצלי סביב חברי לא מושך אותי להיכנס כל יום לעדכן ולהתעדכן בדברי היומיום ולדעתי, איני מפסידה דבר אלא מבזבזת זמן. אולי בשלב הבא אנסה באמת להיכנס לקבוצות סגורות בנושאים רלוונטים לי אישית.

מצרפת כתבה "הומוריסטית" על יאיר ניצני, המתנתק/נגמל מהפייסבוק.

אני והפייסבוק כבר לא - יאיר ניצני

חוק השאלת ספרי לימוד

לאחר אישור התיקון מובטח כי בכל בית ספר יתקיים הליך פומבי שבו יתבקשו כל הורי התלמידים להביע הסכמתם להשתתף בתוכנית. אם למעלה מ-60% מההורים יסכימו לכך, יצורף בית הספר לתוכנית ההשאלה. עלות ההשתתפות- 280 שקלים לתלמיד בבית הספר היסודי ו-320 שקלים בבתי הספר העל יסודיים.

יו"ר הוועדה ח"כ אלכס מילר (ישראל ביתנו) הוסיף כי יש לערוך בתחילת כל שנה שיעור שיסביר לתלמידים את מהות התוכנית ובמיוחד את חשיבות השמירה על הספרים למען כלל התלמידים.

אני מסכימה איתו, שחשוב להביא למודעות התלמידים ולהעביר להם אחריות על שמירת הספרים. בנוסף לזה, לדעתי, צריך לחבר את זה לנושא "הנייר", להגביר המודעות ושגם אנחנו משתתפים בפועל בהצלת המצב, זהו צעד חינוכי החוסך כריתת עצים רבים. יתרון חינוכי לצד החיסכון הכספי.

מטרות החינוך

במסגרת הלימודים, אני רואה את השינויים העצומים בעולם מבחינה טכנולוגית, שנוגעים ומגיעים לחינוך (וטוב שכך!!)

כל הזמן חששתי מכך שאני צריכה "להדביק קצב" ללמוד את כל יכולות הטכנולוגיה, לשלוט בהם. הבנתי שהשימוש בכלים הטכנולוגים = עובדה !

גם אם בביה"ס עדיין חוששים, ונמצאים בתחילת התהליך, לא חוזרים אחורה.

אך מה שמעסיק את מחשבותיי כעת– מטרות החינוך, ההישגים נדרשים השתנו מעט. אך האם אנחנו כאנשי חינוך באמת מכינים את הדור הבא לעולם הגדול המתפתח, שיוצר, ימציא וינהל רשתות. עשייה שנמצאת ממש באצבעות, בדמיון יצירתיות וכו'

בעצם אנו המורים צריכים להתמודד עם אתגר חדש וגדול.

איזה ידע, מיומנויות יהיו דרושים לתלמידים ? שאלה מעניינת. אך התשובה לא ידועה לי. כאשר בנו את המטרות, לי כתלמידה הם התאימו אך לא ניבו איך יהיה העולם עכשיו. או איזה מטרות יתאימו ויקדמו את בני, בן ה  - 3, שנולד בשנת 2009 . מה הוא יצטרך לדעת בעוד  15 שנים שיסיים תיכון? איך אז יהיה העולם?

יכול היות במציאות המשתנה יהיו מטרות אחרות, שיהיו לי זרות ואולי לא מובנות, אך ארצה לחשוב שיתאימו למציאות המשתנה ולא יצעדו או ישרכו אחריה.